ברוח חג ההודיה!

בחור צעיר ראה את המורה שלו בבית הספר היסודי בטקס חתונה.

הוא הלך לברך אותו בכל הכבוד וההערצה!!

אמר לו:
” *אתה עדיין יכול לזהות אותי אדוני?'*
'אני לא חושב!!', אמר המורה, ' *תוכל בבקשה להזכיר לי איך נפגשנו?'*

התלמיד סיפר:
"הייתי התלמיד שלך בכיתה ג', גנבתי שעון יד של חברי לכיתה אז כי זה היה ייחודי ומרתק.

חבר לכיתה שלי בא אליך בוכה ששעון היד שלו נגנב ואתה הורית לכל תלמידי הכיתה לעמוד על קו ישר, מול הקיר עם הידיים למעלה ועינינו עצומות כדי שתוכל לבדוק את הכיסים שלנו.

בשלב זה, נעשיתי עצבני ומפוחדת מתוצאות החיפוש. הבושה שאתמודד אחרי שתלמידים אחרים גילו שגנבתי את השעון, הדעות שהמורים שלי יגבשו עליי, המחשבה שיקראו לי 'גנב' עד שאעזוב את בית הספר ותגובת ההורים שלי כשהם יכירו על שלי פְּעוּלָה.

כל המחשבות הללו זורמות על ליבי, כשלפתע הגיע תורי להיבדק.

הרגשתי את היד שלך מחליקה לכיס שלי, הוצאתי את השעון וטבלתי פתק בכיסי. בפתק נכתב " *תפסיק לגנוב. אלוהים ואדם שונאים את זה. גניבה תבייש אותך לפני אלוהים ואדם

נתקפתי פחד, וציפיתי שהגרוע מכך יתפרסם. הופתעתי שלא שמעתי כלום, אבל אדוני, המשכת לחפש בכיסים של תלמידים אחרים עד שהגעת לאדם האחרון.

כשהחיפוש הסתיים, ביקשת שנפקח את העיניים ונשב על הכיסאות שלנו. פחדתי לשבת כי חשבתי שתקרא לי לצאת מיד אחרי שכולם ישבו.
אבל, לתדהמתי, הראית את השעון לכיתה, נתת אותו לבעלים ומעולם לא הזכרת את שמו של מי שגנב את השעון.

לא אמרת לי מילה, ומעולם לא הזכרת את הסיפור לאיש. במשך כל שהותי בבית הספר, אף מורה או תלמיד לא ידע מה קרה.